שד"ל על בראשית כ״ג

1 שני חיי שרה: כלל שאחר הפרט נתיבות השלום, ונ"ל כי טעות נפל בלשון המדרש שהביא רש"י וצריך לומר בת ק' כבת כ' לנוי בת כ' כבת ז' לחטא, ומפני שמצא רש"י הנוסחא הפוכה כבת כ' לחטא כבת ז' לנוי נדחק לפרש שאינה בת עונשין והמילות הללו אינן במדרש. ואח"כ מצאתי כדברי בפירוש קדמון כ"י על בראשית רבא הנמצא בקובץ היקר הכולל פי' ס' יצירה לר"י ברצלוני, אחוזת הגבירים היקרים בני המנוח משה אריה טריאסטי ז"ל, וכן כתוב בו: היה לו לומר מאה ועשרים ושבע שנה, אלא כך הוא אומר בת מאה כבת עשרים לנוי.

2 ויבא אברהם: אולי מבאר שבע כדברי רז"ל פרקי ד"ר אליעזר פ' ל"א. ואין ראיה מזה שהיה יצחק בשעת העקדה בן ל"ז שנה, כי ייתכן שכבר עברו שנים הרבה מן העקדה עד מיתת שרה, ובכל הזמן ההוא ישב אברהם בבאר שבע. ולדעת הרמב"ן היה לשרה אוהל, שם יושבת היא ואמהותיה, וכן מצאנו באוהל יעקב ובאוהל לאה, והנה שרה מתה באוהל שלה, ונכנס אברהם באוהל עם אחוזת מרעיו לספוד אותה. או שיהיה טעם ויבא שנתעורר לספוד אותה, כדעת רשב"ם ורמב"ן. בפי' רש"י ויבא אברהם מבאר שבע לספוד לשרה ולבכתה, הוא דיבור אחד, ומלות ונסמכה מיתת שרה וגו' חוזרות אל ותמת שרה, ואינן דבקות עם "לספוד לשרה ולבכתה".

3 גר ותושב אנכי עמכם: כבר פירשתי מה הוא גר ומה הוא תושב בשמות י"ב מ"ח, וכאן הכוונה לומר הריני לפניכם כגר וכתושב, ככל אשר תרצו, אם אני חשוב בעיניכם כגר היושב לבדו עם בני ביתו, הרשוני לקנות מכם קרקע שאין לו בעלים, ואקבור בו מתי, ואם אני בעיניכם כתושב היושב בביתו של אחד מבני העיר, הרשוני לקנות קרקע בתוך בית הקברות של אחד מכם. והם ענו: אתה בעינינו לא כגר ולא כתושב, אלא כנשיא גדול ונכבד, ואין אתה צריך לקנות אחוזת קבר, כי כל אחד ממנו בנפש חפצה יניח שתקבור את מתך אצל מתיו. אבל אברהם לא היה חפץ שלמחר יבוא בעל הקבר ויקבור את מתיו אצל שרה, ולא יוכל עוד אברהם להיקבר אצלה, וכל חפצו היה לקנות קבר מיוחד לו ולצאצאיו, לפיכך ענה אותם ואמר להם: הנני מודה לכם על חסדכם, אבל מאחר שאתם רוצים לכבדני ולהתחסד עמי, אל תתנו לי במתנה מקום קבר אחד, אבל הניחו לי שאקנה בכסף חלקת שדה שתהיה לבית קברות לי ולכל בני ביתי; ויען ראיתי לעפרון מערה הראויה לקברות, הנני מפיל תחינתי לפניכם שתבקשו ממנו שימחול על כבודו וימכור מנחלת אבותיו לי, מה שאני לא אעיז פני לשאול מאתו, כי ידעתי כי הקשיתי לשאיל אח"כ מצאתי קצת מזה לרד"ק:

4 שמענו אדני: נשאר הכנוי במלת אדני בלשון יחיד, ולא נכתב אדוננו כי "אדני" נשאר ברוב הזמן כמו כנוי של כבוד, בלי הבחנה אם המדבר יחיד או רבים, וכיוצא בזה Monsieur, Madame, Madonna, Messere, וכן הענין ג"כ בכנוי האל אדני כמו תהלים צ' א' אדני מעון אתה היית לנו. ודעת מהרש"ד בנתיבות השלום כי אדני הוא שם כמו אדומי, יהודי, אינה אלא שיבוש. אבל שלא בפניו אומרים אדונינו המלך דוד מ"א א' י"א.

5 ויקם: ענין זרוז ומהירות.

6 אם יש את נפשכם: אם יש עם נפשכם כלו' בלבבכם.

7 לקבור את מתי: לעזור לי באופן שאוכל לקבור, כמו שאמרתם במבחר קברינו וגו'.

8 ופגעו: ענין תחינה ובקשה, ולא יפול אלא כשאדם מבקש מאחרים דבר גדול וקשה, שאין רצונם לעשותו, או שהוא דואג שלא יחפצו לעשותו, ונגזר מלשון פגיעה, שענינו כמו בלשון איטלקי urtare, כאדם המפציר בחברו בידו ובגופו כדי שימלא שאלתו, כמו ואל תפגע בי כי אינני שומע אותך ירמיה ז' ט"ז, אל תפגעי בי רות א' ט"ז, הפגיעו למלך לבלתי שרוף את המגילה ירמיה ל"ו כ"ה, וכן כאן עפרון היה איש עשיר ונכבד, ולא לכבוד היה לו למכור מנחלת אבותיו, כענין נבות היזרעאלי מ"א כ"א ג על כן לא מלאו לבו לאברהם לבקש זאת מאתו.

9 מערת המכפלה: המערה אשר במכפלה למטה י"ז או אשר בשדה המכפלה למטה מ"ט ל'.

10 מכפלה: שם המקום, לא תואר למערה רשב"ם רמב"ן רמבמ"ן וראז'.

11 בכסף מלא: במחיר שלם בדמי שוויה בריוח ולא בצימצום; מצאנו כסף להוראת המחיר, כלו' כסף שוויו של דבר, כמו למטה פסוק י"ג נתתי כסף השדה: וכיוצא בזה בד"ה בכסף מלא תנהו לי א' כ"א כ"ב כי קנה אקנה בכסף מלא שם שם כ"ד.

12 בתוככם: לעיניכם ותהיו עדים רשב"ם.

13 ועפרון יושב וגו': הענין כולו היה בשער העיר, מקום קיבוץ העם, והיה שם גם עפרון, ואברהם לא ראהו או עשה עצמו כאילו לא ראהו, כי לא מלאו לבו לבקש זאת מאתו.

14 לא אדני: עיין למטה י"ד.

15 וישתחו אברהם: לעפרון רשב"ם ראב"ע ודון יצחק.

16 אך אם אתה לו שמעני: מילת שמעני שהיא צווי לא תפול לא אחר "לו" ולא אחר "אם", ונ"ל לקרוא שומעני בינוני, כאמרם בכך אתה פוטרני מנחות ס"ה ע"ב, אתה מביאני לחיי העולם הבא ע"ז י"ח ע"א שפוסלני מן הכהונה יבמות ס"ט ע"ב, שמאכילני בתרומה שם ע' ע"א עד שאתה שואלני ב"ק נ"ה ע"א ובלשון מקרא מצאנו עשני איוב ל"ב כ"ב ראני ישעיה מ"ז י', וקרוב לזה מקללוני ירמיה ט"ו י', והנה טעם המליצה אם אתה שומעני ולו אתה שומעני.

17 לאמר לו: בספר הכותים כתוב "לא" באלף, ויהיה דבק עם פסוק שלאחריו לא אדני שמעני כמו למעלה כ' י"א, וכן בפסוק ה' כתוב ויענו בני חת את אברהם לאמר לא שמעני אדני; ול"נ בהפך שגם למעלה פסוק י' ראוי לקרוא לאמר לו, ויהיה זה נוסף על ט"ו "לו" דכתיבין "לא", כמו תהלים ק' ג' הוא עשנו ולא אנחנו, ועיין המסורה על פסוק אשר לא כרעים ויקרא י"א כ"א.

18 ביני וביניך מה היא: אין ראוי לי ולך להאריך בדיבורים על זה כי דבר קל הוא אצלנו, ואתה צריך למהר לקבור מתך, ומאחר שאינך רוצה לקחתה במתנה אני לא אעכב על ידך שתיתן מחירה.

19 ואת מתך קבור: אם תרצה תיתן הכסף ותיתנהו אימתי שתרצה ותחילה קבור המת. ואין לפרש קחנה חינם וקבור מתך, כי כתוב אח"כ וישמע אברהם אל עפרון, שאין ענינה הבנה כתרגום רמבמ"ן וי' ש' ריגיו אלא קבלה כאשר העיר מהרש"ד.

20 וישקל אברהם לעפרון: ענין פרעון, מפני שהיו שוקלים הכסף, כי לא היה אצלם מטבע, אלא חתיכות כסף העשויות במשקל.

21 עובר לסוחר: אותם השקלים היו עוברים כי לא היו חסרים במשקלם.

22 לפני ממרא: לפני אלוני ממרא, והם אילנות גדולים מפורסמים וידועים.